ינון. היית אדם שונה, כל כך מיוחד. באופן שבו הסתכלת על העולם, בדרך שבה התייחסת לאנשים, בגישה שלך לחיים, שאינם עוד. בנאדם שקט, עדין וצנוע, בעל נפש טהורה ותמימה. חיפשת את הטוב בכל אדם וידעת למצוא כזה. האמנת בשוויון, בשלום ובצדק. היית נטול דעות קדומות. ניגשת אל כל אדם בפנים מאירות ובחיוך רחב ונהגת עם כולם בכבוד ובהערכה. מעולם לא הצלחת לתפוס מעשים של רוע ואכזריות. הייתה לך רגישות אנושית יוצאת דופן, גילית עניין בכל מכר שנקרה בדרכך, היית משתהה ממעשיך ומקדיש את כל תשומת לבך. תמיד ידענו שאנחנו יכולים לפנות אליך ולמצוא אצלך אוזן קשבת. השכלת לזהות ולנתח לעומק רגשות, תחושות ומצבים. ידעת תמיד מה לומר. השרת על כל הסובבים אותך תחושה של חמימות ושל רוגע. חלקת עצות ותובנות. הייתה לך חכמת חיים כזו שהיית מצפה למצוא אצל אנשים מבוגרים. הרעפת עלינו אהבה מבלי לדרוש דבר בתמורה. היית כל כך נבון, ידעת המון ותמיד שאפת להשכיל ולרכוש עוד ידע. הצלחת תוך זמן קצר ללמוד בכוחות עצמך את כל הדרוש לעבודות שבהן עבדת ולתחביבים שלך בשעות הפנאי. היית עצמאי והתגאית בכך. היה לך בטחון עצמי שהיית ראוי לו, שהצליח להוביל אותך למקומות טובים אליהם הגעת בזכות עצמך בלבד. הכישרון שלך היה נדיר והמקוריות שלך הייתה בלתי נתפסת. היית יזם והעלית בפנינו רעיונות חדשניים ופורצי דרך. שאפת להגיע רחוק. האמנו שתגיע רחוק.

אהובי, יקירי, חברי. היית כל עולמי. אני כבר כל כך מתגעגעת לאיש הסוד שלי, לחבר שתמיד ידע לגרום לי לצחוק בקול גדול עד שכל השכונה שמעה, לחבר שתמיד ידע מתי לאהוב, מתי לחבק או ללטף את ראשי, מתי לשאול ומתי לשתוק. כמעט כל דבר בדירה ובקיבוץ מזכיר לי אותך. הטלוויזיה בחדר מזכירה לי את כל הסרטים שראינו בהמלצתך, וכמה התעצבנתי עליך תמיד כי נרדמת באמצע. המדף עמוס המזכרות מזכיר לי את הטיול לספרד, את השוק במדריד ואת הנגר שהתאהב בך תיכף ומיד, וכתב לך הקדשה, אפילו שאתה לא מבין ספרדית והוא לא מבין אנגלית. הדשא שלנו מזכיר לי שבתות נעימות יחד על המחצלת, קוראים עיתון ומתווכחים כמה שמש וכמה צל אנחנו רוצים.. בסוף תמיד עשינו חצי חצי. הספסל שבנית מזכיר לי איזה ידי זהב היו לך, איך אספת קורות מאחורי הנגרייה ושכנעת את דוד השיפוצניק שייתן לך רק הפעם להשתמש בדיסק. תמיד אמרתי שהחיוך שלך יכול להפוך כל לא לכן. השדות, מזכירים לי איך היינו יוצאים לירות בחץ וקשת שלך בתפוזים. כן אהוב שלי כל יום איתך היה הרפתקה. תמיד חיכיתי כבר לחזור הביתה וספרתי את הדקות עד שאגיע, לא משנה מאיפה באתי. הייתה לך נפש של אמן, תמיד יצרת וחשבת על תסריט משובח או שיר יפה. אבל גם היית איש של קידמה, בזמן כשחתכתי סלט, היית מספר לי על החידוש האחרון שקראת עליו וגם בוחן אותי אם הקשבתי בפעם הקודמת... היית איש של אנשים, אדם חם שיודע להקשיב בשקט וברוגע, לגרום למי שמולך להרגיש שדבריו חשובים. גרמת להרבה לבבות להיפתח אליך בזמן קצר, במפגש קטן. גם לתת יד ולעזור תמיד רצית. לאמא, לסבתא לי ולכל מי שביקש. אבל גם את השקט שלך אהבת, את הימים שביקשת להיות לבד, איתי.. בבית.. במקלט שלנו. שילבנו שני עולמות כל כך שונים ורחוקים לחיים משותפים והרמוניים. כזה היית אהוב - הכל מהכל. סקרן ופיקח, תמים ונעים, אוהב ודעתן, קשוח וסלחן. רגיש ואמיץ, גברי ועדין. אהוב שלי, לעולם אדע שזכיתי להכיר מלאך שנגע בחיי ונעלם. דמותך היפה עם הבלורית והחיוך המתוק ילכו איתי עד יומי האחרון, בדמיוני ובחלומותיי. אני לא יכולה לתאר במילים עד כמה אתה חסר לי, ועד כמה גדול הקרע בליבי.